חלק אורח חיים סימן א ב"ה יום ג' י"ב טבת תרצ"ג פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' כש"ת מהור"ר שמואל מאיר הכהן האלענדער שליט"א מו"ב בעיר טשערנאוויץ רומיני'. ע"ד שאלתו אם מותר ליטול ידיו שחרית וגם לנט"י לסעודה ונשיאת כפים שלא ע"י כלי כ"א ע"י קראנען של וואסער לייטונג דשכיח השתא ברוב הבתים: הנה לנטילת ידים בעינן שני דברים, בעינן כלי שלם כדילפינן ממי חטאת דבעינן כלי, וקידוש ידים ורגלים בעינן נמי כלי ככיור וכיו"ב כמבואר בחולין דק"ז. ועוד טעם דשולחנו של אדם במקום מזבח כמ"ש בסוף חגיגה, וכמו שקודם עבודת המזבח היה צריך לקדש ידיו מן הכיור, כן קודם אכילתו יקדש ידיו ע"י כלי, ולבד שצריך כלי עוד צריכין שיבואו המים מכח נותן, כלומר מכח אדם הנותן, ולא מיבעי אם מטביל ידיו בכלי דלא מהני כדכתיב בכיור, ורחצו אהרן ובניו ממנו ולא בתוכו כמ"ש בזבחים דכ"א. ודוקא במקוה של מ' סאה הוא דמהני טבילה לידים דכיון שמקוה כשירה לטבילת הגוף ק"ו לנטילת ידים, אבל בכלי לא מהני טבילה רק נטילה מהכלי וע"י כח אדם. אבל ע"י וואסער לייטונג הלא יחסר שתי הדברים הללו, דלא כלי איכא, דהצינורות שמקלחין מים לא משיבי כלי כיון שאין להם בית קיבול, ואין לומר כיון דהסילון מחובר לנהר, דמן הנהר נמשך המים לתוכם, והניצוק שמן הסילון על הידים הוי חיבור למים שבנהר, וא"כ אכתי יועיל מטעם טבילה דהוי כטובל בנהר גופא, דאפי' לגבי מקוה קי"ל ביו"ד סי' ר"א דשאובין שהמשיכו אותן כשרים, ואע"ג דניצוק לא חשיב חיבור עד שיהא כשפופרת הנוד כמבואר ביו"ד שם, אפ"ה בנטילת ידים דרבנן לא גזרו כמ"ש המחבר או"ח סי' קנ"ט סעיף ז', וא"כ אף שלא יועיל מצד נטילה כיון דנטילה הוי דוקא בכלי והסילון אין חשוב כלי, אכתי יועיל מצד טבילה, דזה אינו, דכל זמן שידיו הם באויר לא מהני טבילה דהוי כטובל בכיפין, אכן זה ודאי אם מניח ידו אחת על הארץ ובידו השניה ימשוך הקראן להביא עליו מים ואח"כ יחליף ידיו, או שחבירו ימשוך לו הקראן מהני שפיר מטעם טבילה וכמ"ש הפמ"ג ובדה"ח, ואף שהפמ"ג הניח זה בצ"ט, היינו משום דמצדד שמא אין דבר זה בכלל מיקרב לגבי דולא ויש לחוש לשאובין אם יש שם חשש כלי, אבל הרערין שלנו שאין שם כלי עליהן שפיר מהני לזה ניצוק מיבור, אבל כל זה אם מניח ידיו סמוך לארץ, לא כן אם מניח ידיו סמוך ליציאת המים מן הקראן והם באויר ודאי דלא מהני טבילה בכה"ג, ולכן לדינא הדבר פשוט, דכדי לתקן החסרון של כח גברא אפשר בעצה כזאת שיסגור ויפתח את הברזא בכל קילוח וקילוח, דרק הקילוח ראשון חשיב כח גברא, ואע"ג דהמג"א הביא בשם יש"ש דכל השפיכה מיקרי כח גברא, אבל המג"א כתב שאינו עיקר, ולכן צריך שבכל קילוח יסגור הקראן ויחזור ויפתחנו וכמ"ש המחבר שם, ובכדי לתקן חסרון כלי אין עצה כ"א שיחזיק ידיו לא המך לקראן אלא סמוך לארץ דבזה מועיל מטעם טבילה דהניצוק הוי חיבור עם מי הנהר והוי כאילו מחובר המים לנהר או למעין בשעה שהקנים שוטפים מים והוה ניצוק דחשבינן חיבור לענין נט"י כמ"ש, אבל בחסר אחת משתי אלה, או שהמים שבסילון אינו נמשך מן הנהר או מעין, או גם שנמשך ממנה אלא שמחזיק ידיו באויר סמוך למקום השפיכה מן הסילון לא מהני, דמצד טבילה אין כאן כיון שאינו מחובר למעין, או בהחזיק ידיו באויר הוה כטובל בכיפין דלא מהני, ומצד נטילה נמי אין כאן דבעינן כלי והצינור לאו כלי הוא וכמ"ש, וצריך ליזהר בכמה מקומות שאין להם וואסער לייטונג מן הנהר, אלא על הגג מעמידין כלי גדולה וממלאין אותה מים ע"י פומפ ומשם יוחשכו צנורות לחדרי הבית, דאסור לנטילת ידים וכמ"ש דטבילה אין כאן כיון שבשעת נטילה אין להם חיבור עם מי הבאר, וכלי נמי לא הוה, אבל היכי שהצנורות נמשכות ישר מן הנהר ובשעת נטילה שופכין הצנורות מים המחוברים לנהר כשרים ליטול מטעם טבילה וכמ"ש, וגם החשש שחששו ששאיבה ראשונה הוא ע"י כותי העומד ומשמש אצל הוואסער לייטונג, נמי מדינא אין חשש בזה וכמ"ש האחרונים דבלא"ה כולנו טמאי מתים, ועוד שדוקא בנוטל ידיו לתרומה אסור על ידיהן משום דמטמאין המים במשא, נדה מדאורייתא ואידך חכמים גזרו עליהם טומאה, אבל בנטילה לחולין לא גזרו ועיין בב"י או"ת סי' קנ"ט ובביאור הגר"א שם, ותו אין בידי להאריך כעת מפני הטורד ולעת הצורך בל"נ אשנה פרק זה: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ב ב"ה יום ב' י"ח סיון תרצ"ו פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר אליעזר יהושע עפשטיין שליט"א אב"ד דעיר חמעלניק. ע"ד שאלתו באיש ירא וחרד ומדקדק במצות בחששו לתפיליו שלא יוכל לבודקם בכל יום וחשש שמא נמצא בהם פסול, ולמד זה מציצית שצריך לבודקם בכל יום קודם שמתעטף בהן כמבואר באו"ח סימן ח', וכ"ש שבתפילין צריכים לחוש בהן יותר משום דאם באמת פסולים הם הרי הוא קרקפתא דלא מנח תפילין, ולזה המציא לו עצה להניח שני זוגי תפילין של רש"י זה אחר זה, היינו שיניח זוג אחת ויפשטם ויניח זוג שני, דבזה לא שכיח ששניהן יהיו פסולות וליכא למיחש כ"כ, וכן נהג כמה שנים ועתה רוצה להתחרט וחושש על הנדר שנהג במצוה כמה שנים: ובתשובה ע"ז כי מתפלא אני מאוד האם לאיש כזה חסיד ומדקדק יקרא, והלא רוצה הוא להתחסד יותר מדעת קינו ודעת תורה, והלא מפורש הדבר בירושלמי פ"ו דעירובין ה"א דרשב"ג אומר תפילין א"צ לבודקן לעולם ומביא סייעתא מהלל הזקן שהראה תפיליו ואמר אלו של אבי אמא הם, והוצרך להודיע זה לאשמעינן שא"צ בדיקה אפי' בזמן ארוך כזה שבירושה מאבי אמו עד עתה וכמ"ש במה"פ וקרבן עדה שם, וכן פסקו הרמב"ם ובטושו"ע או"ח סי' ל"ט בלי חולק דתפילין שמניחן תמיד כל זמן שהם בחפויין א"צ בדיקה לעולם, ואם בציצית שמענו מיהא מהרא"ש סוף הלכות ציצית